בגיל הגן חשיבות הקשרים עם בני אותו הגיל גוברת. מיומנויות חברתיות נרכשות וחברים הופכים להיות "מורים" משמעותיים לגבי " עובדות החיים". הרשת החברתית של ילדים עם FD מורכבת בדרך כלל מבני משפחה ומבוגרים ופחות מילדים בני גילם. לכן, קשה להם יותר לרכוש כישורים ומיומנויות חברתיות. גם המגבלות הגופניות מקשות עליהם לחקור את סביבתם בחופשיות, בדומה לבני גילם ומצריכות זהירות והגנה.
עם זאת, בגן הילדים יכול הילד לרכוש כלים חדשים לביטוי עצמי, שיסייעו לו בהבנת מצבו ובהעברת רגשותיו ומחשבותיו לסביבה. מלבד אוצר המילים המתפתח, הילד נחשף לכלים לא מילוליים, כמו ציור, משחק בובות, יצירה בחומרים שונים ומשחק חברתי דרמטי.
חשוב לסייע לילדים "בתגבור" מיומנויות אלו, שישמשו אותם גם בתקופות הנתק מן הגן עקב האשפוזים. חשוב ביותר לתגבר, ככל שניתן, את היכולות החברתיות של הילד ולעודד אותו,בהתאם ליכולתו ולמידת התפתחותו, ליצור קשרים עם ילדים אחרים.
בגן הילדים לומדים להסתדר במסגרת הכוללת כללים, חוקים ומנהגים. אפשר לשמור חלק ממנהגי הגן גם בתקופת אשפוז, בכדי לעמעם את תחושת הנתק. למשל: לשיר שיר מסוים בבוקר, לצייר ציורים שייתלו אחר כך בגן (כמו ציורי שאר הילדים) וכדומה.
הכניסה לגן היא גם שיעור חשוב להורים
כשאנו "משגרים" את ילדינו החוצה, לעולם, אנו גם יוצאים לשם בעצמנו.
מבוגרים וילדים חדשים מצטרפים לעולמם ולעולמנו ועמם הצורך להסביר, לגונן וגם לשחרר את ילדינו לעולם המציאות.
ניתן לבחור בין גן לילדים עם צרכים מיוחדים ובין גן רגיל. לכל בחירה יתרונות וחסרונות, רווחים ומחירים והיא תלויה בהבנתכם את מצב הילד/ה שלכם והשקפתכם האישית לגבי הדרך הנכונה עבורו/ה:
בגן רגיל ניתן להצמיד לילד חונך\ת שיסייע לו בפעילות היומיומית השוטפת בגן. יתרונות השילוב בגן רגיל הם בכך שהילד חווה את החברה הרגילה סביבו ואת השייכות אליה, למרות קשייו: הוא מאותגר לבצע ולהשתתף בפעילויות כמו כולם.
הילד מתרגל לכך שיש פערים מסוימים בינו לבין הסביבה ושזה מתקבל בטבעיות ובאהבה. אם הסביבה מקבלת את הפערים בהבנה, גם הילד יקבל אותם בהשלמה.
בגן מיוחד זוכה הילד לעבודה ממוקדת ומקצועית הנוגעת לצרכיו המיוחדים.כמו כן, הוא חווה מפגש עם ילדים נכים, לעיתים יותר ממנו, מה שמסייע לו להסתכל על מצבו בצורה שונה.
אחד השיקולים שיש להביא בחשבון הוא יכולת הדיבור של הילד. חלק מהילדים אינם מדברים עד גילאי ארבע-חמש ומשתמשים ב"שפת סימנים". מומלץ להסתייע במרכז להתפתחות הילד בסמוך למקום מגוריכם לשם אבחון, טיפול וייעוץ לגבי המסגרת המתאימה לילדיכם.
בכל מקרה, חשוב להסביר לצוות הגן את המאפיינים הייחודים של המחלה ולהדגיש את צרכיו הייחודיים של הילד.כלומר, לא רק להסביר מה אסור לו ומה מותר לו לעשות וממה חשוב להיזהר, אלא גם מה הוא אוהב ועל אילו נושאים חשוב לעבוד איתו.
חיוני ליצור ערוצי תקשורת פתוחים עם הגננת ועם צוות הגן ולקיים סיעור מוחות משותף לגבי בעיות שצצות בשטח ( למשל: איך להסביר לילדים שיזהרו מלדחוף את הילד הסובל מFD , להסביר על הכפתור שבבטנו ושאסור לפגוע בו או להעיף חול לידו.) אפשר גם ליזום פגישה עם וועד ההורים לשם מתן הסברים ומידע על המחלה או לדבר בפגישת הורים כללית.
בשיחה כזו, חשוב לציין כי גם לילדים המתחנכים בגן, ניתנת הזדמנות לגדול לצד ילד עם שונות, דבר שיש בו כדי להשפיע על הסבלנות והסובלנות של הילדים כפרטים וכקבוצה.
מידע בהיר, ענייני (ולא מתנצל!) יכול להפיג חשדנות ורתיעה של הורים אחרים כלפי ילדיכם ולרתום אותם לטובת קליטת הילד בגן. ספרו להם על המחלה, על קשיי הטיפול, על הצרכים המיוחדים של בנכם או בתכם ואל תשכחו לספר גם כמה נפלא\ה הוא\היא.
כמה טיפים חשובים:
- תנו הסברים- אך אל תיצרו היסטריה גם במצבים המחייבים זהירות. חינוך ילד עם FD הוא אומנות מציאת האיזון הנכון.
- חשוב לגייס רגישות מצד כל המעטפת החברתית ולתת, מצדכם, הרגשה של פתיחות לקשר, תמיכה ושיתוף.
- תמיד יהי אנשים שיתמכו וכאלו שיהיה להם קשה יותר. זה טבעי. רתיעה שלנו מפני חשיפה ומעורבות יכולה להביך ולהרחיק את הסביבה .
ומה עוד אפשר לעשות?
- שמרו על קשר עם הגננת. כשהילד מתאושש מהתקף אפשר לספר לו מה עשו בגן ולשתף אותו במה שאפשר (למשל- להשמיע קלטת עם שירי החג שנלמדו, לפר לו סיפור חדש שסיפרו בגן).
- ילדים קטנים הם סקרנים. אם יש לילד כפתור- מומלץ לשלוח אותו לגן באוברול או בבגד המונע גישה לבטנו.
- התייעצו עם הגננת כדי להסתייע בספרים, במשחקים וביצירה כדי לעזור לילד לבטא את עצמו, את רגשותיו ואת מכאוביו.
- קחו בחשבון שמעורבות חברתית טובה ועניין בחיים ישפרו את התמודדותו של ילדיכם עם קשיי המחלה ויסעייו לו להתגבר.