נטע אמא של שיר

אנחנו לא יושבים יחד סביב שולחן ליל סדר וגם לא נפגשים בחתונות.
אנחנו לא חרדים יחד מנפילה של סבתא או מאחיין שעושה ספורט אקסטרים.
אנחנו לא מתרגשים יחד מנכדה שלמדה ללכת, או מנכד שסיים קורס קצינים.
ובכל זאת, אנחנו משפחה!

משפחה עם גנטיקה משותפת שמאתגרת את כולנו, מבלי שתאמנו, מבלי שבחרנו.

זה לא סיפור על דמוקרטיה וכן, זה סיפור על הפגנה!

הפגנת שותפות לדרך! הפגנת הכח של בחירה בחיים!

לפני 3 שנים בדיוק, נקרענו לשניים, בדומה למה שקורה עכשיו במדינה.
רקמת השותפות נפגעה קשות.
במיוחד נפגעו משפחות שעשו מאמצים גדולים למען הציבור לאורך שנים, למען כל חולי דיסאוטונומיה.

קמפיין גיוס תרומות, אכן נותן תחושה שיש סיכוי למשפחה הזו, לעשות מעשה שישפיע על עתיד בניה ובנותיה.

במשפחות, בקהילות ובמדינות, החפצות לשמור על לכידות, נוהגים להתנצל על טעות, לפרום מתחים, לתקן משפטי ביקורת שיצאו פוגעניים, כדי להמשיך לשבת יחד סביב שולחן.

אנחנו משפחה מסוג אחר. אין לנו ליל סדר משותף, אין לנו מדינה, יש לנו גנטיקה משותפת.
יש לנו דבק חזק - אתגר משותף: שמירה על חיי ילדינו!

באמונה שאפשרי, לצלוח משברים ולצאת מהם חכמים יותר (גם ברמת מדינה), כותבת את המכתב הזה.

משפחות דיסאוטונומיה מכירות היטב משברים בריאותיים. אנחנו יוצאים מהן בזכות כוחות הנפש האדירים שילדינו מגלים. הם שמוציאים מאיתנו את המיטב.

אפשר להוציא את המיטב מקמפיין הגיוס, לא רק בפן הכלכלי, אלא גם בפן של בחירה בשייכות.
בחירה להיות משפחה. משפחה שיודעת לשמור ולטפח, לתקן ולהוכיר תודה.

אפשרי להגיע למיליון!!
לשים בצד את "לא נעים לי לבקש", ובמקומו להחזיק את:
"אני מזמין את מכרי וידידי, להיות שותפים מבחירה, באתגר שבחר בי: דיסאוטונומיה משפחתית."

מוזמנים לצפות בסרטון הסבר בלינק 
https://www.jgive.com/.../ils/donation-targets/91997/about

לפוסט המלא של נטע ולתגובות בדף האישי לחצו כאן. תודה.