הילה שלנו 1972-1984
הילה שלנו נולדה בקיבוץ "גבעת חיים מאוחד" כבת שלישית אחותם של ענת ורותם.
לאחר כחצי שנה בהם עמדו הרופאים חסרי אונים ולא ידעו מה היא מחלתה של הילה , הגענו איתה לתל השומר לפגישה עם פרופסור יעקב רותם ז"ל, שהיה מנהל מחלקת ילדים, והוא קבע, ללא היסוס שהילה חולה בדיסאוטונומיה משפחתית.
במשך 12 שנה נאבקה הילה במחלה הקשה ונכנעה לה ב -21.2.1984 .
הילה היתה ילדה בלונדינית, קטנה ושברירית מבחוץ אך מבפנים חזקה עם הרבה שמחת חיים ואומץ ענק. ילדה רגישה, לא מוותרת על אף שניה של חיוך או משחק ומוכנה לספר על עצמה ועל מחלתה הקשה . ערנית ובעלת רצון אדיר להנות מכל רגע כאשר מצבה אפשר לה זאת . האופי החזק והרצון הנחוש להתגבר ולתפקד רגיל, היכולת הענקית לשמחת חיים והבנה שלחיות ולהרגיש טוב זה משמעותי ובעל ערך חזק, שלהרגיש טוב זה לא מובן מאליו, היה צורך להיאבק על כך יום יום.
מה שעזר לנו לעזור לה היו תכונות האופי שלה – התבונה, חוש ההומור, אישיותה המשובבת החיונית והמרץ שנחנה בהם. כל זמן שהילה חוותה רגשות כמו ייאוש או אוזלת יד הם היו נדחקים החוצה למרת שהיו קיימים ובאו לידי ביטוי במצבים של לחץ גדול, אז היו גם שמחת חיים כאילו אסירות תודה על – כל יום שניתן לה במתנה, על כל רגע של פעילות שכה אהבה ובמיוחד לשחק כדורסל.
המחלה הלוקחת ממנה את הכבוד והשליטה בחיה שהכניסה אותה לתהומות הסבל האנושי, מחלה המטרפת את הדעת ומעלה אצלה שאלות ללא תשובות . הילה חיפשה משמעות לסבל – כמו איוב, וכמו גדולי הפילסופים בכל הדורות. הסבל שלה עזר לאחרים אולי להיות יותר אנושיים , יותר מתחשבים, יותר עוזרים וגם יותר אדישים לפעמים – למענה , והיא החזירה בחיבוק , בצחוק , בחיוך, במילה קצרה, בשיר , בריקוד ובאהבה גדולה .
הילה נטמנה בבית העלמין בקיבוצינו – גבעת חיים מאוחד ב21.2.1984 . אין יום שהיא לא נמצאת איתנו ובמיוחד הציורים המדהימים שהישארה לנו לפני מותה ותלויים בחדר השינה שלנו.
יהיה זכרה ברוך