שמי : קארין בלומנפלד
נולדתי ב-3.3.1991
כבר בגיל צעיר אבחנו אצלי דיסאוטונומיה משפחתית ומאז אני (עם הוריי ומשפחתי) מתמודדת עם האתגרים וההתקפים של הFD-. כיום אני קלינאית תקשורת במקצועי, עובדת בגני ילדים וחיה באופן עצמאי ביחידת דיור בבית הוריי בחיפה. אני גם חברת ועד בעמותה הישראלית לדיסאוטונומיה משפחתית.
אני הבכורה ויש לי עוד אח ואחות.
משפחתי חשובה לי מאוד ומאמינים תומכים בי מלידה ועד היום. הם מייעצים לי בכל שלבי החיים ודוחפים אותי קדימה מבחינה אישית ומקצועית.
למדתי בבית ספר בחיפה. בסיום לימודי, עשיתי שנתיים שירות לאומי והתגוררתי שנתיים במכינת כנפיים בעמותת כיוונים.
בהמשך למדתי תואר ראשון בהפרעות בתקשורת, באוניברסיטת חיפה.
תכונות שמאפיינות: אמפתיה, אכפתיות ורצון שלי לעזור לאנשים, בייחוד לאנשים עם קשיים ומגבלות.
אני עובדת היום בגני תקשורת בהם טיפלתי וממשיכה לטפל בילדים על הספקטרום ומאוד אוהבת את עבודתי – נהנית מאוד מהעבודה עם ילדים, מרגישה תחושת סיפוק גדולה מכך והישגיות.
אני גם מרגישה בעבודה מאוד מוערכת ונהנית לעבוד עם צוות של אנשים. בנוסף, עבדתי גם עם בוגרים חירשים ולקויי שמיעה במסגרת עמותת "כיוונים" (העמותה בה הייתי חניכה בעבר). העבודה עמם גם נתנה לי תחושת סיפוק גדולה. במסגרת העבודה והחיים העצמאיים שלי רכשתי חברות טובות, התפתחתי מקצועית ולקחתי חלק בפעילויות והשתלמויות שונות, גם מהן נהניתי מאוד.
אני מתמודדת עם דיסאוטונומיה משפחתית מלידה ולמדתי לחיות עמה, לצד החיים והעבודה שלי.
ישנם מצבים בהם אני מרגישה מאוד לא טוב וישנם התקפים של המחלה.
אלה הם מצבים בהם ההתמודדות קשה לי מאוד גם מבחינה פיזית וגם רגשית.
לוקח זמן להתקפים לעבור והמשפחה שלי מטפלת בי תרופתית, תומכת בי רגשית ונמצאת איתי לאורך ההתמודדות עם ההתקף.
בזמנים האלה קשה לי מאוד עם ההרגשה של חוסר אונים והחוסר יכולת שלי לעזור לאחר בזמנים אלה.
במסגרת העמותה לדיסאוטונומיה משפחתית, אני חברת ועד,
מסייעת בקבלת החלטות בנושאי העמותה, בפעילויות משותפות של המשפחות והחולים.
בנוסף, התחברתי עם חברים וחברות בוגרים עם דיסאוטונומיה והחברויות הן מאוד חשובות עבורי
וההבנה המשותפת היא חלק מאוד משמעותי בחברויות.
אני אוהבת לצאת עם חברות, עם המשפחה, לבקר במקומות שונים, לטייל, ללכת למסעדות, לסרטים, בתי קפה, לראות טלוויזיה, לכתוב ולפעול במחשב.
חלק מאוד חשוב בחיי זו האהבה העצומה שיש לי לבעלי חיים.
בכל שלב בחיי היה לי בבית לפחות חתול אחד וכיום יש לי מספר חתולים בבית הוריי.
החתול אליו הייתי הכי קשורה הוא טוקו (ע"ש טוקוטריאנול – תרופה אותה לקחתי בעבר ושסייעה בטיפול בתסמינים מסוימים של המחלה). הוא היה חתול אהוב מאוד ועזר לי להירגע במצבים בהם הרגשתי לא טוב.
הוא נפטר לפני מספר שנים ואני מתגעגעת אליו מאוד.
דברים מיוחדים שעשיתי:
במהלך חיי ביקרתי מספר פעמים בחו"ל,
דיברתי והרצאתי מול קהל,
טיילתי בערים ומקומות שונים בארץ והשתתפתי בפעילויות משותפות של העמותה לדיסאוטונומיה משפחתית.
משפט חשוב או תובנה חשובה שאני רוצה לומר:
לא להתייאש, תמיד לנסות לדחוף את עצמך קדימה ולהיות בטוח/ה שאת/ה יכולים ולממש את הפוטנציאל שלך!!